החלטה בתיק ע"מ 1801/13

הרקע

המשיב הואשם בכך שבסמוך לפברואר 2013 פנה אליו אדם בשם מוצטפא חליל וביקש ממנו לחפש מטעני צינור, שייצרו יחד מוצטפא וסאאד (אחיו של המשיב- ר"ע), ולהעביר אותם לחזקתו של מוצטפא. המשיב עשה כבקשתו, והעביר אליו מספר מטעני צינור וחומרים לייצור מטעני צינור בתוך תיק.

התביעה ביקשה מבית המשפט יהודה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטה מנומקת היטב של כב' השופט גרינברג הוא דחה את טענת ההגנה כאילו יש טעות בתרגום אמרתו המפלילה של עד התביעה מוצטפא, אך קבע כי גם לפי נוסח האמרה כפי שתורגמה עולה כי המשיב לא ייצר מטען חבלה, לא היה שותף לתוכנית לייצרו, ואף לא העביר לאיש מטען חבלה. הוא רק הודיע למוצטפא כי מצא בבית מטענים, והאחרון בא לקחתם. לכן, לדעת כב' השופט גרינברג, הראיות אינן מלמדות על סיכון גבוה מצידו של המשיב, וניתן להסתפק בחלופת מעצר.

כב' השופט גרינברג דחה את בקשת התביעה ביום 8/7/13, והורה לשחרר את המשיב ממעצרו, אם יפקיד 1,500 ש"ח ויתחייב להגיע לדיונים במשפטו. התביעה הודיעה על כוונתה לערור על ההחלטה, ובית המשפט עיכב את שחרורו של המשיב לשם כך.

הדיון בערר

ערר התביעה הוגש ביום 9/7/13 ועוד באותו יום קבעתי את התיק לדיון בפניי.

כיוון שהבנת אמרתו של מוצטפא חליל עומדת במרכז ערר זה, ביקשתי ממתורגמן בית המשפט כבר בפתח הדיון לתרגם את חלק האמרה הרלוונטי, מיום 14.03.13. בחלק זה, משורות 168 ואילך, מופיעות המילים "צינורות" ו"מטעני צינור". המתורגמן הבהיר כי המילה הערבית "קועא" פירושה המילולי הוא "צינור זוויתי", אך היא משמשת גם לתיאור מטען חבלה, המורכב מצינור זוויתי, הממולא בחומר נפץ ואטום בשני קצותיו. המילים "קאוואע פאדיאת" פירושן המילולי "צינורות ריקים", אך מי שעוסק במטעני חבלה יבין כי הכוונה לצינורות המשמשים למטעני צינור, כשעדיין לא הוכנס לתוכם חומר הנפץ (כשם שבעברית המילה "מטען" יכולה להתפרש בהקשרים המתאימים כ"מטען חבלה")  

התרגום המילולי של הקטע הרלוונטי באמרת מוצטפא חליל הוא כדלקמן:

" ביקשתי מעבד אלרחמן אם יודע על הצינורות הריקים (או המטענים הריקים- ר"ע) שהיו אצל סאאד, ואמר שלא יודע וביקשתי ממנו לחפש ואמר בסדר. גם התקשרתי לאחיו הבכור של סאאד ושמו מחמד וליד אל עזה ושאלתי אותו עליהם ואמר שלא יודע וביקשתי ממנו לחפש בבית אצלם ומסביב לבית ואמר בסדר, לאחר מכן התקשר אלי מחמד אחיו של סאאד ואמר לי כי מצא שני צינורות זווית (או מטעני צינור- ר"ע) מסביב לבית אצלם ואני הלכתי ולקחתי אותם ואחרי חצי שעה התקשר אליי שוב מחמד אחיו של סאאד ואמר לי כי מצא עוד צינור (או מטען צינור- ר"ע) אצלם בבית מעל הארון בחדרו של סאאד, ואני הלכתי והבאתי את הצינור (או המטען- ר"ע)".

התובע המלומד טען כי כאשר הדובר הוא אדם שהודה בעיסוק מתמיד בהכנת מטעני חבלה, יש להבין את המילה "קוואע" כמתייחסת למטעני חבלה מצינורות, המקובלים באזור. קטע האמרה האמור עוסק בחיפוש אחר צינורות ששימשו למטעני חבלה, שהיו מלאים חומר נפץ או שהייתה כוונה להכניס לתוכם חומר נפץ. לכן יש לראות את המשיב כמי שהיה מעורב בחיפוש ובהעברה של מטען חבלה, או לפחות חלקים ממטען חבלה. בתור שכזה, ברורה המסוכנות הנשקפת מן המשיב, ולפי הפסיקה הנוהגת, קמה עילת מעצר עד תום ההליכים.

מנגד טען הסנגור המלומד, כי אינו מקבל את קביעתו של בית המשפט קמא בנוגע למשמעות  האמרה, ולדעתו אכן נפלה טעות בתרגומה לעברית. התרגום לעברית משתמש במילים "מטעני צינור" במקום "צינורות זוויתיים", שמשמעותם נייטרלית יותר. אם יש אי-בהירות במשמעות המילים בערבית, היה על התובע לבקש השלמת חקירה והבהרה לנקודה זו. נותר ספק האם המשיב ידע האם הוא מתבקש לדווח על צינורות או שמא על חלקי מטען חבלה. לחלופין, טען, כי גם אם ייקבע שהמשיב ידע שהוא מתעסק בחלקי מטען חבלה, יש לקבל את גישת בית המשפט קמא, שהתרשם כי אין נשקפת מסוכנות רבה מן המשיב, ויש להסתפק בחלופת מעצר.

דיון והכרעה

כיוון שהצדדים לא חלקו על נכונות אמרתו של מוצטפא חליל מיום 14/3/13, ועל כך שיש ראיות שתומכות בה, לא ארחיב בעניין זה. המחלוקת בין הצדדים היא על הבנת האמרה ועל הסיכוי להרשיע על פיה את המשיב בעבירה שמיוחסת לו בכתב האישום. במחלוקת שבין התביעה לבין ההגנה, אני מקבל את עמדת ההגנה.

ראשית, יש לציין כי לא מצאתי בחומר הראיות הוכחה לחלק מן העובדות הנטענות בכתב האישום: למשל, אין ראיה לכך שהמשיב מסר למוצטפא מספר מטעני צינור (להבדיל מצינורות זווית שיכולים לשמש למטעני צינור), או חומר לייצור מטעני צינור, ואין ראיה לכך שמסר לו תיק.

שנית, אני סבור, שהראיה העיקרית - אמרתו של מוצטפא חליל מיום 14/3/13 - בעייתית למדי, לאור המשמעויות האפשריות של המילים "קועא" ו- "קאוואע" (צינורות זווית). אכן, מוצטפא חליל אינו שרברב ולא נטען כי הוא עוסק בצינורות בדרך לגיטימית; לפי אמרתו-שלו הוא עובד במסעדה, והיו מספר מקרים שבהם ייצר מטעני חבלה מצינורות זווית. לכן, כשהוא מספר על חיפוש צינורות זוויתיים, ו"צינורות ריקים" ברור לקורא שהוא מתכוון לצינורות שישמשו למטעני חבלה.

עם זאת, להבדיל מאשמתו של מוצטפא, כשבוחנים את אשמתו של המשיב צריך להשתכנע כי גם הוא הבין שמדובר בצינורות שישמשו למטעני חבלה. המקור היחיד לידיעה על הדברים שנאמרו למשיב בטלפון הוא אמרתו של מוצטפא. בנוסח בערבית של אמרה זו, שתואר לעיל על ידי, לא נעשה שימוש במילים המפורשות "מטעני צינור" אלא במילים "שאלתי אותו עליהם" כשהכוונה ל"צינורות" או "צינורות זווית" שהוזכרו קודם לכן. מוצטפא מסר עוד כי המשיב התקשר אליו ואמר שמצא "צינורות" ולא מטעני חבלה. גם לא ברור מן האמרה אם המשיב ידע שמוצטפא עוסק בייצור מטעני חבלה.

אמנם, מי שקורא את אמרתו של מוצטפא ולומד ממנה על עיסוקו של מוצטפא בהכנת מטעני חבלה יחד עם אחיו של המשיב, יכול להניח שמשיב הבין משאלתו של מוצטפא ("שאלתי עליהם"), כי הצינורות שהוא מחפש מיועדים להכנת מטעני חבלה. האם כלל לא תיתכן קריאה בגישה מקלה יותר של האמרה? האם זו הגרסה ההגיונית היחידה העולה מן הראיות? אין בפנינו ראיה על מה שידע המשיב בזמן שמוצטפא שוחח עמו. האם לא תתקבל על הדעת שום גרסה אחרת להשתלשלות הדברים, שלפיה לא ידע המשיב למה ישמשו הצינורות שמצא בביתו ובסביבתו?

אכן, בשלב המעצר עד תום ההליכים לא נדרשת התביעה להביא ראיות שיוכיחו את כתב האישום למעלה מספק סביר. די בכך שתציג ראיות, שאם יקבלו משקל מלא במשפט, יש סיכוי סביר שיובילו להרשעת הנאשם (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י פד"י נ(2) 133; ע"מ 1331/13 מועאד חמאמרה). אך אם בראיה העיקרית של התביעה מובנה ספק משמעותי, יש מקום להתחשב גם בכך, בעת שבוחנים את הסיכוי להרשעה, ואת ההצדקה להותיר את הנאשם במעצר עד שיסתיים משפטו.

במקרה זה, לא אוכל לומר שכלל אין סיכוי סביר להרשעה. אם במשפט העיקרי ידחה השופט את הכחשתו של המשיב, ויקבע כי לכל הפחות עצם עיניו מלברר לשם מה נדרשים לו למוצטפא הצינורות שבביתו - ייתכן שירשיע את המשיב בדין. אך קיים גם סיכוי לא מבוטל לכך, שבתום המשפט יזוכה המשיב, ולו מחמת ספק סביר, שכן אין ראיה ברורה על מודעותו למטרת הצינורות.